נערים ונערות במצוקה? החשיבה התוצאתית נותנת פתרון מצוין לכך

הורים לנערים ונערות מתבגרים מוצאים עצמם לא פעם בחוסר אונים למול התנהגות ותפקוד ילדיהם בחיי היומיום. השאלה הנשאלת היא: מה גורם לסימפטומים של התנהגות שיש בהם זלזול כלפי הסביבה, חוסר כבוד, מרדנות, אי ציות לבקשות באופן גורף, התנתקות מהתרבות ההתנהגותית המקובלת בסביבתם הקרובה ו/או הרחוקה?

​התשובה נעוצה בשתי עובדות מדעיות מעולם הפסיכולוגיה:

1. את אישיותנו אנו מקבעים עד גיל 6.
2. את צרכינו האישיותיים אנו מקבעים עד לגיל 12 לערך.

​כשאנו מביטים בבני הנוער המתוארים לעיל ככלל, אנו רואים מוצאים דפוסי התנהגות דומים, אך כשאנו באים לעבוד עם הנער/ה ע"מלהפוך דרך התנהגות שלילית לחיובית… יש להתייחס לכל אחד ואחד מהם כפרט. הסיבה לכך נעוצה בשאלה מרכזית אחת: מי אני?

כל אחד מאיתנו יגדיר עצמו אחרת, נסו אתם כהורים לשאול את עצמכם את השאלה הזו ולתת עליה תשובה אמיתית ועמוקה, ולא "אני אמא של ואשתו של…", או "אבא של ובעל עסק לממכר עוגיות", זה לא מי באמת שאנחנו.. אז מי אנחנו כן?

​התשובה נמצאת בעובדה שכל אחד מאיתנו מורכב משלשה סוגים של ערכים, ונסביר:

• ​ערכים מניעים – ערכים אלו מבטאים את צרכינו, צרכים כגון אהבה, זוגיות, משפחתיות, הכרה, הכלה, יצירתיות, חוויתיות, יושר, וכו'
• ערכי פעולה – ערכים אלו מבטאים כיצד אנו באים לידי ביטוי בפועל, ברגישות והתחשבות, אהבה, הכלה, נתינה, מניפולטיביות, נדיבות, וכו'
• ערכים חיצוניים – סט ערכים זה מהווה תהליך של בקרה לשניים הקודמים, הוא עונה לשאלה: כיצד אני נתפס ע"י הסביבה הקרובה לי או הרחוקה

​בעיה נוצרת כשיש סתירות בין חלק מהערכים המניעים של אדם לבין ערכי הפעולה שלו. אנו יכולים לראות נער נפלא ואוהב ובו בזמן הוא מנסה לשלוט בסביבתו בכוחנות, דבר היוצר דיסוננס מדהים בין הדמות הפנימית לבין ההתנהגות החיצונית.

​אנו שומעים הורים רבים אומרים "הוא כל כך טוב, בעל לב זהב, תמיד יעזור, תמיד יתן לחבריו ויחלוק איתם", ובאותה נשימה: "למה הוא לא רוצה ללמוד? למה התייחסותו בחוסר כבוד אלינו (ההורים) או למוריו בבית הספר? למה הכעסים, האלימות פיסית או מילולית?"

​במרוצת השנים בהם אני משתמש במתודולוגיות שונות עם בני נוער, למדתי שאין מצב שאי אפשר לפתור, שהתוצאות אליהן ניתן להגיע גבוהות לאין שיעור מדמיוננו, הן מדידות, מהירות ומפתיעות. טענתי היא כי ניתן להביא לשינוי חיובי בכל תחומי החיים תוך כשלשה חודשים בלבד אצל נערים אלו.

​לראיה נביא את סיפורו של ר., סיפור קיצוני וקשה של נער בסיכון שהיה לי העונג, הכבוד והגאווה לעבוד איתו, נער במצוקה שמצא עצמו בעולם של סמים ופשע.

​ר. היה בן 14 כשהכרתיו, הוא למד וחי בפנימיה בה התנדבתי, פנימיה לבני נוער במצוקה ובסיכון, חלקם עבריינים קשים כבר בגיל צעיר מאד. ר. היה מה"מסוכנים" שבהם. נער גבוה וחזק, ADHD מובהק, יפה תואר ו…. מסוכן לעצמו ולסביבתו. נגישותו לסמים, היותו בחברה מאד תובענית ושלילית, הפכו אותו לכזה.

לא קשה היה להתאהב באישיותו, גם הוא התחבר אלי מסיבותיו שלו, החלטתי "להלחם" עליו בכל כוחי, אימצתי אותו לחיקי באהבה רבה.

בתהליך שעברנו יחד הצליח ר. להגדיר מי הוא באמת… הערכים שהניעו אותו בעיקר ביומיום היו ערכי הכבוד והשליטה, ערכים חשובים בעולם הפשע והרחוב.

בהמשך, הגדיר ר. את ערך הכבוד כ: "אני רוצה שיכבדו אותי בגלל מי שאני", הגדרתו לשאלת ה"מי אני" היתה אחרת בעליל מאשר "נער חבורות רחוב ופושע", היא היתה חיובית בתוך תהליך חיובי מתחילתו ועד סופו. החסם העיקרי שהתגבר עליו היה "חוסר היכולת לסמוך על אחרים".

​תוך כדי פגישותינו התמודדנו בנושא הרטלין שניתן לו ע"י אם הבית בפנימיה בהוראת רופא, עם רטלין יש לאכול מזונות המותרים למשתמשים בתרופה זו, מזונות לא נכונים גורמים להתנהגות "זומבית" ומשיגים את התוצאה ההפוכה מהמבוקשת.

​ר. אף הסכים שע"מ להשיג את הכיתה בחומר הנדרש, הוא חייב לקבל עזרה בשיעורים פרטיים, אותם השגנו במסגרת בית הספר ובמסגרות חיצוניות מחוץ לבית הספר, דבר שתרם רבות לאמונתו של הנער ביכולותיו הלימודיות.

שלשה חודשים לאחר מכן הגיע הנער לראשונה בחייו לציונים בממוצע של 85 כולל במקצועות המתמטיקה והפיסיקה, ובסוף השנה הוא חזר לביתו כשמערכת יחסיו עם אמו ואחיו (שהיו חלק מהתהליך לכל אורכו) משתנים עד לבלי הכר לטובה.

כיום לומד ר. בתיכון בעיר מגוריו, משוחרר מקצינת המבחן, ממוצע ציוניו נשמר, הוא יסיים עם בגרות מלאה וחזונו הוא להגיע להיות חייל קרבי.